יָד פְּשׁוּטָה מֵאֲחִיזָה     לֹא מַפְתִּיעַ. לְאַחַר כְּשָׁלֹשׁ יְמָמוֹת שֶׁל נִסְּיוֹנוֹת שָׁוְא לִדְלוֹת אֵיזוֹ נֶחְמָדוּת, לִשְׁלוֹת אֵיזֶה מְאוֹר פָּנִים, לֶאֱרוֹת אֵיזֶה חֹם גּוּף, חָדַלְתִּי מִכָּךְ בְּאַחַת, מְקַבֵּל אֶת הַדִּין, מֵסִיר אֶת מֻעֲמָדוּתִי וּמִתְפַּנֶּה לִמְקוֹמוֹת אֲחֵרִים. זֶה מָה יֵשׁ. כַּמּוּבָן שֶׁמֵאוֹתָהּ נְקִיפַת הַכְרָעָה בָּהּ נֻשְּׁלוּ מוֹשְׁכוֹת הַצִּפִּיָּה מִמֶּרְחַב הָאֲנָשִׁים וְשֶׁקֶט קָרִיר וְנָעִים הֻטַּל בּוֹ כְּמוֹ … המשך לקרוא עבור חנה טואג. יד פשוטה מאחיזה